אררט גליון 07 | שבת וישב

השבוע קיבלנו מכתב מעניין עם שאלה מבן נח בדבר הגישות השונות בהלכה אל שכמותו, הרב שרקי ענה לו ואנו שמחים לפרסם פה את התשובה. עוד אנו ממשיכים עם ההרחבות ההלכתיות של הרב שרקי שליט"א בתורת בני נח וגם במאמר בעניין התפקיד היוספי בהיסטוריה של עמינו. זכינו גם למאמר מאת הגברת אילנה ממן-שפירו בעניין משמעות הביטוי 'אור לגויים'.

תקופת חנוכה הינה תקופה של חגיגות אור בכל העולם. הסינים חוגגים את חג הפנסים, ההינדים את הדיוואלי והנוצרים כמובן חוגגים את חג המולד. זו הינה תקופה שבה האור מתחיל לגבור על החושך. במסורתנו חגיגת ניצחון זה החלה עוד באדם הראשון שגילה את התחדשות האור הטמונה בטבע עצמו, אנו ראינו בכך את הטוב של הבורא הטמון בטבע ודתות אחרות סגדו לטבע המתחדש עצמו. התחדשות זו של האור מקושרת לחשמונאים בהיסטוריה שלנו, הם העידו שעמינו יכול להתחדש ולבנות עצמו גם בזמן של חשיכה.

יהי רצון שנזכה להיות חלק מתהליך ההארה של העולם.

מערכת אררט

מצד אחד השתמש יעקב אבינו בטיעון "הבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה", בתור ראיה לביטול חלומו של יוסף, שכן מאחר ואמו של יוסף, רחל, מתה, אין שום אפשרות שהיא תבוא להשתחוות לו, כך שהחלום כולו בטל. אך מצד שני נאמר "ואביו שמר את הדבר", ופירש רש"י: "היה ממתין ומצפה מתי יבוא". אם כן, ידע יעקב אבינו שהחלום אמת ועתיד להתקיים. איך אם כן פירש את השמש והירח שבחלום, אם אי אפשר לפרש שהירח מכוון לרחל? נראה לומר שיעקב ידע שהוא בעצמו גם השמש וגם הירח כאחד. הוא הירח, כי ישראל מונים ללבנה, והם בעלי עמדה פסיבית בעולם. אך הוא גם שמש, מאז שקיבל את כוחו של עשו בבכורה, בברכה, ובמאבק של פנואל, כשזרחה לו השמש, שעד אז היתה מאירה לעשו. וכך היה שהשתחוה יעקב ליוסף בסוף ימיו. מאז נקבע שלוח השנה של עם ישראל יהיה גם שמשי וגם ירחי, כדי לכלול גם את כוח ההתבטלות לפני ה' יחד עם כוח הפעילות המדינית והלאומית.

עם ישראל נועד להאיר. "נתתיך לברית עם, לאור גוים". אלא שנחלקו הדיעות בשאלה מהי הדרך היותר נכונה להשיג את המטרה הנעלה של תיקון העולם. יוסף הצדיק סבר שהאופן הנכון הוא המעורבות בתרבות הכלל-אנושית ותפישת עמדת השפעה אצל אומות העולם. לפי זה תהיה הגלות הזירה המועדפת של פעילות האומה. על כן עוד בצעירותו חלם על המשפחה בתור מאלמים אלומים כדי לזון את העולם כולו, וככוכבים המאירים את חשכת הגלות. מה שחלם הוא שלבסוף נהיה. יוסף הפך למשביר, הפועל בסיוע אחיו לתיקון העולם דרך מצרים. דרך זו ראויה ליחיד סגולה כיוסף, כדברי רש"י : "ויוסף היה במצרים – הוא, בצדקו". כלומר שרק הוא יכול היה להישאר בצדקו במעמקי המצריות. אך אינה מתאימה לאומה ככלל, ואכן ההיסטוריה הוכיחה שעם כל ההטבה שמביאים ישראל לאומות על ידי פיזורם, בסופו של דבר תמיד קם במצרים מלך חדש אשר לא ידע את יוסף.

מערכות משפט (הלכות דינים) המשך

ב. ערך המשפט הועמד כבר בראשית תולדות עם ישראל. נאמר על אברהם: "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט). שלמה המלך קבע את עשיית המשפט כאחד התפקידים המרכזיים של המדינה: "מלך במשפט יעמיד ארץ" (משלי כט, ד) . מלך המשיח הוא שיביא להשלמת עשיית הצדק בעולם: "ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"(ישעיהו ב, ד).

ג. דור המבול התחייב כליה משום שעברו על המשפט, כמו שנאמר: "קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס" (בראשית ו, יג).

ד. החוקים של המדינה צריכים להיות טובים וישרים. סדום ועמורה נחרבו על שדנו במשפטים של עוול.א⁾

המקור המרכזי קשור לאגדות חז"ל על סדום ועמורה

א)(תלמוד בבלי מסכת סנהדרין עמ’ קט.-קט:) שנו חכמים: אנשי סדום לא נתגאו בעצמם וחטאו אלא בשביל טובה יתירה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא, ומה נאמר בהם – “ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש. מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו. נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה. לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל” (איוב כח, ה-ט). ומדובר שם בסדום, כאמור: “בחלמיש שלח ידו הפך משורש הרים” (איוב כח, ט). אמרו אנשי סדום: וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרת זהב לו הלא יש לנו כל צרכינו ויותר, למה לנו עוברי דרכים? שאין באים אלינו אלא לחסרינו מממוננו. בואו ונשכח תורת רגל מארצנו שלא יבוא איש אלינו, שנאמר: “פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו” (איוב כח, ד). דרש רבא: מהו שנאמר “עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה”(תהלים סב, ד) - מלמד שהיו אנשי סדום נותנין עיניהן בבעלי ממון, ומושיבין אותו אצל קיר עומד ליפול ודוחפים ומפילים אותו עליו, ונהרג, ובאים ונוטלין את ממונו. דרש רבא: מהו שנאמר “חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור” (איוב כד, טז) - מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון, והיו מפקידים אצלו אפרסמון שריחו נודף ביותר ומניחים אותו בעלי הבתים בבית גנזיהם, לערב היו באים המפקידים ומריחין אותו. ככלב היכן הוא טמון, שנאמר: “ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר” (תהלים נט, ז), ובאים וחותרים שם, שהרי נודע להם על ידי כך היכן בית גנזיו של העשיר, ונוטלין אותו ממון. ונאמר שם “ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה“ (איוב כד, ז), וכן “חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה“ (איוב כד, ג), וכן “גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו” (איוב כד, ב), וכן “והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד”( איוב כא, לב)... ועוד גזרו בסדום: מי שעבר במעבורת- ישלם זוז אחד, מי שלא עבר במעבורת, אלא בתוך הנהר -שיתן שנים. מי שהיתה לו שורת אבנים,  היה בא כל אחד ואחד ולוקח אחת מהן, ואומר לו: אני אחת בלבד לקחתי, עד שנטלו הכל. מי שהיה מניח שומים או בצלים ליבשם, היו באים, כל אחד ואחד לוקח אחד ואומר לו: אני רק שום אחד לקחת, ובוודאי לא תקפיד על דבר קטן כל כך. ארבע דיינים היו בסדום ושמותיהם לפי מעשיהם:  שקרן ושקרני, זייפן ומטה דין. ואלה תקנות שתיקנו:  המכה את אשת חבירו והיתה מפילה את עוברה  היו אומרים לו לבעל האשה:  תן את האשה לו, למכה, שיעבר אותה בשבילך שנית. מי שחתך את אוזן חמורו של חבירו, היו אומרים לו: תן לו עד שתצמח האוזן. מי שהיה פוצע את חבירו, היו אומרים לו, למוכה,  תן לו לפוצע שכר, שהקיז ממך דם ומגיע לו שכר מלאכה זו. מי שעבר במעבורת - נותן ארבעה זוזים, ומי שעבר במים - נותן שמונה זוזים. פעם אחת בא כובס אחד, הזדמן לשם, אמרו לו: תן ארבע זוזים שכר מעבורת !אמר להם: אני במים עברתי. אמרו לו :אם כן תן שמונה לפי שעברת במים. לא נתן. הכוהו ופצעוהו. בא לפני הדיין לתבוע פיצויים. אמר לו הדיין:  תן לו שכר על שהקיז לך דם, ועוד שמונה זוזים על שעברת במים. אליעזר עבד אברהם הזדמן לשם, ופצעוהו. בא לפני הדיין לתבוע פיצויים. אמר לו הדיין:  תן לו שכר על שנטל, הקיז לך דם. לקח אבן , ופצע הוא את הדיין. אמר הדיין:  מה זה? אמר לו אליעזר:  את השכר שיצא, מגיע לי ממך, תן לו לזה, והכסף שלי כמו שנמצא נמצא... היתה שם נערה אחת שהיתה מוציאה לחם לעניים בתוך כד שלא יראוה בני המקום,  נתגלה הדבר, משחוה בדבש, והעמידוה על גג חומת העיר, באו הצרעות ואכלוה. וזהו שנאמר” ויאמר ה’ זעקת סדם ועמרה כי רבה” (בראשית יח, כ), ואמר רב יהודה אמר רב: המלה “רבה” מרמזת על עיסקי ריבה (נערה) זו שהמיתוה על שעשתה חסד. ועל עוון זה נחתם גזר דינם.
התרגום והפירוש מבוססים על ביאור הרב שטיינזלץ לתלמוד

שאלה:

לכבוד הרב אורי שרקי!

הנני פונה אליכם בשמי, אך המכתב שלי - מבחינת הנושא וסיבת כתיבתו - מתייחס לכל בני הנוח בלא יוצא מן הכלל. שמי פאבל, אני בן נוח, תושב מוסקבה.

השאלה העיקרית - האם בן נוח יכול לשמור מצוות מתוך תרי"ג מצוות (ולחגוג חגי ישראל), בתנאי שאינו מתכוון להתגייר, אך בנוסף לשבע המצוות אשר קיבל על עצמו מקודם, בן נוח רוצה לשמור מצוות נוספות ולחגוג חגי ישראל?

מובן וברור לי, כי כל אחד מכם כבר הביע את דעתו בעניין זה, ודעותיכם מוכרות לי בהחלט; אולם דעות אלו הן מנוגדות וסותרות זו את זו.

מובן וברור לי, כי קודם לכך לא הייתה קיימת דעה אחידה בעניין זה לחכמי ישראל, אך כיום, ברוך ה', אנו נמצאים בשנת ה'תש"פ, ויש לנו אתכם, אתם החכמים שלנו, אשר דווקא כעת מסוגלים, בעזרת ה', לפתור שאלה קשה זו, כי הרי כעת שאלה זו היא החיונית ביותר.

הייתי רוצה לשמוע מכם דעה אחידה בעניין "מצוות נוספות וחגי ישראל לבני נוח", אף על פי שקודם לא הייתה קיימת דעה אחידה בעניין זה. אניח, כי דעה אחידה כאמור לא הייתה קיימת משום שקודם בני נוח לא היו רבים כל כך, כפי שהם כיום. אולי, הגיע הזמן להסיר נקודות סותרות ולקבוע חוק אחיד לבני נוח?

אחרת יוצא, כי בני נוח רבים פשוט עלולים לא לדעת שהם חיים ומפרים את מצוות התורה, למרות שאיפתם לשמור אותה כהלכתה. ואחרים עקב כך אינם מקבלים דיים את זכויותיהם הפוטנציאליות, כי לא קיבלו על עצמם יותר משבע מצוות, אף על פי שהיו יכולים והיו רוצים לעשות זאת.

מלבד זאת, הואיל ואינה קיימת לבני נוח מסורת הדת והאמונה וכן מסורת החגים, אי לכך, אנחנו כמו במגנט נמשכים למסורת היהודית ולחגי ישראל. ושוב, בעניין החגים והמסורת דעותיכם שנויות במחלוקת.

עובדה: כיום קיים פיצול בקרב בני הנוח.

זאת צרה, כיוון שאנחנו לא שומרים על כל קשר בינינו ומתייחסים אלה לאלה בצורה שלילית. ואפילו, אם נעמיד פנים, כאילו הכול בסדר, בפועל זה לא כך. בטוחני, כי לא יעזרו כאן מילות פיוס כלשהן מצדכם, משום שאחד מהרבנים (תוך הבטחת שכר רוחני) מרשה דבר, אשר לדעתו של הרב האחר מהווה את הפרת רצון הבורא.

הבדל מסוג זה מהווה מכשול בלתי עביר. למשל, אינני יכול באופן אובייקטיבי להזדהות עם אלה המפרים את חוקי התורה, בהתאם לדעותיו של מורי ורבי הרב משה ויינר.

לבני הנוח אין אפשרות ואין רצון לברר, מי מכם צודק, כי הרי אין אנו יודעי תורה. מצד שני, אין אנו מצליחים לעקוב אחר המלצותיכם, מה שנקרא, באמונה שלמה ובבטחה מלאה, כיוון שאתם סותרים איש את רעהו בשאלה חשובה, היא שאלת מסורת ומצוות יהודיות וחגי ישראל בנוסף לשבע מצוות בני נוח.

הגישה שעל פיה כל אחד מבני נוח בוחר לעצמו את דרכו כרצון נפשו, לדעתי האישית, אינה רצינית, כאשר מדובר בחובות התורה ובהתחייבות כלפי הבורא. כי הרי, קרוב לוודאי, אבחר במה שיהיה לי נעים ונוח, אך לאו דווקא תהיה בחירה זו נכונה מבחינת ההלכה.

בעיניי, כאשר בוחר בן נוח אחת משתי נקודות המבט שלכם, אינו רשאי לעשות הקשה לגישה שעל פיה "הבורא ברא עולם עשיר ומגוון וכו'...", משום שאנו לומדים מן התורה, כי כל המגוונות הזאת צריכה לפעול במסגרת מסוימת ובהתאם לכללים אשר מגדירים בפירוש - מה מותר ומה אסור.

לצערי הרב, בשאלה זו בינתיים חסרה לנו חד-משמעות כזו.

כלומר, לא נוכל להחליט לבד, מי מכם צודק, משום שלבני הנוח, פשוט, אין מנגנון לקבלת החלטות כאלה. רק אתם יכולים לעשות זאת. ייתכן, שתצטרכו לשם כך לשאול את דעתם של רבנים אחרים, כיוון שאיני יודע, כיצד אצל עם ישראל נהוג לפתור מחלוקות חשובות מסוג זה, אשר (לדעתי) יוצאות הרחק מן המחלוקת שבין הלל ושמאי. ואגב, אפילו במחלוקת שביניהם, בכל זאת, נקבע, כי עד לביאת המשיח ההלכה היא לפי הלל, ולאחר ביאת המשיח - לפי שמאי.

ומה על בני הנוח לעשות?

ובכן, אבקשכם לענות בכתב ובצורה עניינית ככל האפשר על חמש השאלות הבאות:

1. אם יש טעם לצפות לקונצנזוס מצדכם בשאלה הנ"ל, כלומר, האם אתם מתכוונים לגבש ולקבוע כללי עבודת השם לבני נוח, אשר יהיו מקובלים על שניכם בתור הכללים הנכונים, ואשר יתקבלו בתור חוק התורה לבני נוח ביחס אל מסורת ומצוות יהודיות ואל חגי ישראל? אם כן, אז מתי זה יקרה, לפחות בערך?
2. האם באופן עיקרוני אפשר לגבש דעה אחידה בעניין זה?מה דרוש לשם כך?או אולי, בני נוח חייבים להשלים עם כך, כי תמיד יהיו שתי נקודות מבט הסותרות זו את זו?
3. בשלב הביניים, כל עוד לא תגבשו ולא תקבעו דעה אחידה- מהי הנקודהשעליה יכול לסמוך בן נוח העומד בפני בחירת האידיאולוגיה של אחד מכם, והשואף, עם זאת, שלא לאפשר את הפרת התורה מצדו?
4. אם נצטרך להשלים עם קיום קבוע של שתי הדעות הסותרות זו את זו, אז מהו מעמדןשל דעות אלו? האם דעה אחת מתבססת במידה רבה יותר על ההלכה היהודית מאשר השנייה, או ששתי דעות אלו שוות בתכונותיהן ההלכתיות?
5. אם נצטרך להשלים, אז נא להסביר, מהי המטרה של "הפער החוקי" מסוג זה ביחס למסורת/מצוות/חגים יהודיים לבני נוח? כיצד הפער הזה יגלה לבני הנוח ולעולם כולו את גדלות הבורא, וכיצד הפער הזה יתרום לתיקון עולם?

נ.ב.:
עותק מכתב זהה נשלח לכל אחד מכם, כיוון שהשאלות הן במידה שווה מתייחסות אל שניכם, כאל הרבנים העוסקים בענייני בני נוח.

אני מודה לכם מראש וממתין לתשובותיכם בקוצר רוח!
ובכל מקרה, תודה לשניכם על הטרחה ועל כל מה שנעשה למען הפצת התורה לבאי העולם!

תשובה:

שלום לך פאבל היקר!

השאלה שהעלית נוגעת לא רק לבני נוח אלא גם לבני ישראל. גם ליהודים אין היום הלכה אחידה, וכנראה מצב זה יימשך עד אשר תקום סנהדרין מוסמכת בלשכת הגזית.

אציין שאע"פ שאני והרב ויינר חלוקים, יש בינינו יחסי כבוד והערכה, ואף קיימנו מפגשים משותפים בפני ציבור רחב.

גם בהלכה היהודית ליהודים, מה שהאחד עושה נחשב בעיני השני כעבירה על רצון הבורא.

הפתרון שמצאה ההלכה היהודית לדורותיה הוא שבהיעדר סמכות מרכזית, כל אחד ינהג לפי רבו, ובזה הוא מקיים את רצון הבורא גם לפי הדעה התנגדת לפסק של רבו. וזה אכן דבר המוסכם על כל הפוסקים.

אם נרד לרמת הפרטים המעשיים, מרחב המחלוקת הוא הרבה יותר קטן ממה שנראה במבט ראשון.

גם המצמצמים את יכולתם של בני נוח להוסיף מצוות, מסכימים שיש פרטים רבים בשבע המצוות, ההופכים אותן למשנה רחבה מאוד. כמו כן, הם מסכימים לצורך בתפילות בעשיית חסד וצדקה, בלימודים של דעת ה' אהבתו ויראתו (הרבי מלובביץ' אף הורה ללמד את בני נוח את שער היחוד והאמונה, שמצריך לימוד של מושגים רבים) ואף מצוות מילה. כמו כן, לדעת המרחיבים את היכולת הזאת (שהיא דעתי ודעת רבנים רבים) יש מצוות רבות שאינם שייכות לבני נוח באופן מעשי. כך שמדובר למעשה בעיקר על מועדי ישראל.

בעניין מועדי ישראל, הלוא גם הפרשנות האומרת שאין מניחים אותם לקיים את מועדי ישראל אינם סוברים שיש לאסור עליהם לעשות כן, אלא שיש למנוע מהם כשהם תחת שלטוננו, שהוא דבר שאינו מעשי בימינו.

על כל פנים גם לדעת האוסרים, אם אדם מבני נוח נהג באותם הדברים שאסורים לדעתם, על פי הוראת רבו, הרי שמעשהו רצוי לפני ה' כי נהג על פי ההלכה שאדם צריך לשמוע לרבו.

האם תסכים שנפרסם את ההתכתבות ביננו?

בברכה

אורי שרקי

בס"ד

אילנה ממן-שפירו

המונח "אור לגויים" הוא מונח נפוץ המתייחס לתפקידו של עם ישראל מול אומות העולם.

מדוע מכל המושגים  נבחר דווקא המושג "אור "לייצג את תפקידו של עם ישראל מול אומות העולם?

לרוב ,האור נתפס בעולמנו כבעל משמעות חיובית .אור השמש חיוני לחיים על פני כדור הארץ, האור חיוני לראייה ולתפקוד האדם. גם בעולם המושגים המטפיזי המושג "אור" מסמל איכות גבוהה ומהותית יותר של הוויית חיים .כך למשל, אדם מואר נחשב לאדם בדרגה רוחנית ו/או מוסרית גבוהה, אדם החווה הארה נחשב כמחובר יותר לנשמתו ולהווייתו וכדומה.

ביהדות המושג "אור" מסמל חיים, רוחניות, נבואה ואף התורה נמשלת לאור .בקבלה האור משמש דימוי לאלוקות) אור אינסוף ברוך הוא.( האור מופיע כמעט מיד בסיפור הבריאה כאשר הוא נברא בדיבור אלוקי

"ויהי אור "והופך לחיוני בתהליך הבריאה המתהווה .

תכונות האור ייחודיות ובהתבוננות בהן ניתן לראות שהאור מיוחד בכך שהוא גם מקבל וגם נותן, מושפע ומשפיע. מהות והשפעת האור יכולה להשתנות לפי כמות האור, מיקום האור, איכות האור ועוד משתנים.

תכונה נוספת וייחודית לאור היא מהירותו .מהירות האור היא המהירות הגבוהה ביותר שהמדע מכיר.

קרני אור נעות בגלים כאשר האור יכול לנוע כגל יחיד כמו למשל קרן לייזר או להתחבר עם גל אור נוסף וליצור תבניות אור מורכבות.

קרני אור מאפשרות ראיית צבעים מגוונים ,בהתאם לזווית, לאורך גל האור ומקום שבירתו .אנו רואים תכונה זו בקשת הרבגונית.

תכונה נוספת של האור היא החזרה של אור ממשטח עליו הוא מוקרן, תופעה הנקראת "אור חוזר" היוצר השתקפות.

האור יכול לעבור דרך סדק צר וליצור מגוון רחב של צורות שיחלקו את האור לאלומות אור רבות.

כאשר אנו בוחנים את תכונותיו של עם ישראל כ"אור לגויים" בהשוואה לתכונות שתוארו לעיל, אנו מאירים משמעויות נוספות של תפקידו זה.

כמו האור גם עם ישראל נמצא בתפקיד דואלי של מקבל ונותן. ראשית, עם ישראל ניזון ומקבל ישירות מהבורא מטען רוחני-נשמתי מתוקף היותו בעל "סגולה" ייחודית שיצק בו הבורא. לרבותינו הסברים שונים לאותה סגולה. הם מלמדים שהסגולה היא מאפיין רוחני ייחודי הקיים בפועל בכל יהודי בין אם הוא מודע לכך, בין אם לאו, ובין אם הוא מחובר לתורה ולמצוותיה ובין אם לאו. הקשר בין עם ישראל לקב"ה הוא קשר של אב ובן להם יש "מטען גנטי" משותף אף אם הבן אינו מודע לכך .

עם ישראל מקבל גם מהתורה שבכתב ומהתורה שבעל פה, מרבותינו ומהמסורות שהועברו במהלך הדורות, מההיסטוריה, מהתרבות, מהפולקלור הלאומי, המשפחתי ולמעשה מכלל המרכיבים של זהותו כיחיד וכאומה.

המטען הזה מניע כל אחד מישראל באופן אישי ופנימי אך גם באופן קהילתי וחיצוני וכמו גל אור יחיד או משותף ,תורם להנעת תהליכים רחבים יותר.

האור של עם ישראל הוא אור שמעודד התבוננות ובחירה בחיים של קשר עמוק עם הבורא ועם הבריאה.

אור שמתבטא במערכת ערכים ומשמעות שמרוממת את הטוב והמוסרי כפי שהוגדרו על ידי הבורא, הרוצה להיטיב עם ברואיו ,כל ברואיו – "הללו את השם כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו". מאחר ובעם ישראל מוטמעת היכולת לחולל שינוי חיובי בעולם, נקרא עם ישראל למילוי תפקידו להוות "אור לגויים."

בספר ישעיהו, פרק מב' פסוק ו', מציין הכתוב כי עצם יצירתו של עם ישראל מייצגת את הברית שבין הבורא לברואיו: "...ואצרך ואתנך לברית עם לאור גויים". אותה ברית בין עם ישראל לבורא "מאירה" אל הגויים את אור ידיעת הבורא, ייחודו ואחדותו.

בהמשך ,בפרק מט' פסוק ו', מתוארת המסקנה המתבקשת כאשר עם ישראל אכן ממלא את תפקידו בעולם ומייצג את הברית עם הבורא ,"...ונתתיך לאור גויים להיות ישועתי עד קצה הארץ". בפסוק זה עם ישראל מתואר כאור שמתפשט עד קצה העולם ומפיץ את אור ידיעת השם ואחדותו ואת רצון הבורא המברואיו .האור מתפשט בעוצמות שונות, עובר בבהירות גדולה ולפעמים דרך חרכים וסדקים אבל למרות הכל מצליח להגיע ממש עד קצה הארץ .אור ידיעת הבורא מביא בכנפיו ישועה לאומות העולם. מהות ישועה זו כרוכה באור שמביא עם ישראל, אור של ערכי חסד, קשר עם הבורא ,יושר וכבוד האדם. ערכים המהווים ישועה של ממש לעולם שבו החלש נוצל ונרמס ברגל גסה על ידי החזק במשך מאות בשנים .עם ישראל הופך לזרז של אור חדש המפציע בעולם. זהו אורה של אנושות שמתרוממת ממדרגתה אל עולם טוב יותר וכמו האור החוזר יישנה השתקפות של ערכי עם ישראל בערכי העולם המתהווה.

גם הקשת נראית באופק, "בקצה הארץ ."בכל מקום שאליו מגיעה קרן ה"אור לגויים", מתהווה גוון ייחודי של ידיעת השם וקירבה אל השם הייחודי לאותו עם ולאותו מקום. אותו גוון ייחודי לכל מקום בגלובוס מתפזר לגוונים ולתת גוונים שלכולם מהות מאחדת של חיבור אל הבורא ואל עם ישראל כמייצג את דברו בעולם. בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים ,המסרים של עם ישראל מופצים במהירות האור ממש לכל קצוות העולם.

בהמשך נבואת ישעיהו בפרק ס 'פסוקים א'-ג' אנו רואים כי מקור האור המכונה בפסוק "נגה זרחך" הוא כבוד השם הזורח על עם ישראל: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד השם עלייך זרח: כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועלייך יזרח השם וכבודו עליך ייראה: והלכו גויים לאורך ומלכים לנגה זרחך." מקור האור המתואר ב פסוק א' הוא כבוד השם ועם ישראל מקבל את אורו ומתחיל להאיר החוצה. פסוק ב' מסביר כי זה מתרחש בנקודת זמן שבה המצב הקיים הוא" חושך" ו"ערפל". חושך בהגדרתו הוא חוסר אור וערפל בהגדרתו הוא ענן עבה המונע אור ובהירות.

כאשר אור השם נגלה על עם ישראל ,מתוארת בפסוק ג 'תוצאה שנראית זורמת וטבעית. הגויים רואים את האור ובוחרים ללכת לאורו. אין שכנוע, אין עימות ,יש רצון לחיבור לאור ולמציאת דרך אחרי חווית החושך והערפל. המילה" נוגה" מעניקה משמעות נוספת למתרחש. "נוגה" הוא אור המגיע ממרחק רב כמו אור הירח או הכוכבים המגיע לכדור הארץ. אור השחר אף הוא נקרא "נוגה" כי הוא מגלה את אור השמש הרבה לפני הזריחה עצמה. בשל עוצמת האור מנהיגי האומות, ה"מלכים", מזהים את האור גם כשהוא עדיין רחוק, וטרם זריחתו וכבר מובילים את הדרך אליו.

בחנוכה אנו רואים את המאבק בין אור לחושך, בין הרוצים להחשיך את אור השם לבוחרים להאיר את העולם בהווייתם. כמה סמלי שכד שמן זית זך האיר את מנורת המקדש באור של טהרה שהאיר מן המקדש החוצה אל העולם כולו. כמו אז, ולמרות הניסיונות הרבים לאורך ההיסטוריה לכבות את אור ישראל, ממשיך אורנו להאיר ביתר שאת .וכיום ,בימינו, עם תקומת עם ישראל בארצו הגיעה העת למלא את תפקידנו כ"אור לגויים" וכמו שכתב הרב יונתן זקס זצ"ל: "ויחד עם אלוקים להיות יוצריו של העולם שאמור להיות."

להורדת גרסה מלאה PDF