אררט גליון 09 | שבת שמות

בפרשת שמות פרעה קורא "הנה עם בני ישראל". משוואת הגלות והגאולה מתחילה בהכרה של אומת מצרים בבני ישראל שבקרבם כעם. רק מתוך הכרה של אומות העולם בנו כגוף לאומי מתחיל היעוד הקולקטיבי של בני האבות. מכאן אנו לומדים את חובותינו לא להתעלם ממחשבת האומות אלא להקשיב ולהבין איך הם תופסים אותנו ואת העולם. שמתוך תפיסתם אותנו מתגלה צורת ייעודינו, ככלל וכפרטים.

בגיליון זה מובאים המשך דברי הרב שרקי בענייני דיני בני נח וגם דבר תורה של הרב על פרשת שמות.

עוד קיבלנו מכתב מעשיר מאת בת נח המפרטת את אתגרי בני נח באימפריה הסובייטית לשעבר.

קריאה מחכימה,

המערכת

"וילך משה וישב אל יתר חותנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום" (שמות ד, יח). הפניה של משה רבינו אל יתרו כדי לבקש ממנו רשות לצאת למצרים תמוהה לכאורה. הלוא ציווה הקדוש ברוך הוא למשה להוציא את ישראל מארץ מצרים, היעלה על הדעת שאם יתרו יתנגד, תתבטל שליחותו של משה?

ניתן לומר על דרך המוסר שאכן כך. לא יתכן שגאולת ישראל וגאולת העולם יוכתמו בראשית מהלכם על ידי פגיעה קלה בדרך ארץ שקדמה לתורה. כך שאם אכן היה יתרו מתנגד, היתה ההשגחה העליונה בוחרת במהלך חילופי לגאולת ישראל מצרים, עד כדי החלפת הגואל באדם אחר, או במהלך שיכנוע כלפי יתרו בדומה למכות מצרים, שאף הן לא באו אלא כדי לשכנע את פרעה להסכים ליציאה, שלא היתה אפשרית ללא הסכמתו, בהיותו האדון על ישראל על פי המשפט.

אך נראה שמונח כאן עיקרון יסודי עוד יותר. יציאת מצרים מכניסה את עם ישראל כגורם חדש במגרש המדיני של האומות. משום כך יש הכרח של שיתוף הגויים בהחלטה על המהלך, כפי שראינו במשה עם יתרו, בעם ישראל עם פרעה, ביציאה מבבל על ידי כורש, וביציאת אירופה על ידי בלפור.

מערכות משפט (הלכות דינים) – חלק ד'

ט. חובה על הדיינים לשפוט בענייני שש המצות הראשונות ואף    להעניש את העוברים עליהן.א⁾
י. הדיין אסור בקבלת שוחד, ובהטיית הדין.^ב)
יא. אסור לבצע ענישה קודם עמידה למשפט.ג⁾
יב. אסור לענות את הדין, כלומר: לעכב את ההליך המשפטי, את מתן פסק הדין ואת ביצועו ללא סיבה מוצדקת.ד^{) ה) ו)}

א) (משנה תורה, הל' מלכים ט, יד) וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ‏ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.

ב) (ירושלמי סנהדרין א, א) רבי יהושע בן קרחה אומר הרי שהיה יושב אצל הדיין וראה זכות לעני וחובה לעשיר מניין שלא ישתוק שנא' "לא תגורו מפני איש" (דברים א, יז) אל תכניס דבריך מפני איש. ויהו הדיינין יודעין את מי הן דנין ולפני מי הן דנין ויהו העדים יודעין את מי מעידין ולפני מי מעידין לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה ואומר אלהים נצב בעדת אל. וכן יהושפט אומר לשופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה'. וכי אפשר לבשר ודם לדון את בוראו? אלא אמר הקב"ה אנא אמרית דיהא לראובן מאה דינר ולשמעון ולא כלום ואת נוטלן מזה ונותנן לזה עלי לשם לו וליפרע מאותו האיש.

ג) (במדבר לה יב) "וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט"

ד) (תוספתא סוטה פ"ו ה"ו) ר' נחמיה אומר ומה אברהם שלא היה לו אלא בן אחד והקריבו ירש את הארץ אנו [שבנינו ובנותינו מקריבין] לעבודת כוכבים אינו דין שנירש את הארץ ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר ומה אברהם שלא היה לו במי לתלות ירש את הארץ אנו שיש לנו במי לתלות אינו דין שנירש את הארץ [ואני אומר ומה אברהם שלא נצטוה אלא מצוה יחידית ירש את הארץ אנו שנצטוינו על כל מצות אינו דין שנירש את הארץ] תדע שכן תשמע מתשובה שהנביא משיבן אתה למד שנא' (יחזקאל לג, כה-כו) "כה אמר ה' על הדם תאכלו וגו'"  "[עמדתם] על חרבכם "וגו' "[על הדם תאכלו] ואת הארץ" זה אבר מן החי "ועיניכם תשאו אל גלוליכם" זו עבודת כוכבים "ודם תשפכו" זו שפיכות דמים "עמדתם על חרבכם" זו עינוי [דין] וגזל עשיתן תועבה זו משכב זכור ואיש את אשת רעהו טמאתם [זו] גילוי ערוה והלא דברים ק"ו ומה שבע מצות שנצטוו עליהן בני נח לא עשיתן לפני ואתם אומרים נירש את הארץ ורואה אני את דברי מדברי ר' עקיבה.

ה) (מס' אבות ה, ח) ...חרב באה לעולם על ענוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה.

ו) (בבלי שבת לג, א)... בעון עינוי הדין, ועיוות הדין, וקלקול הדין, וביטול תורה, חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא ובני אדם אוכלין ואינן שבעין ואוכלין לחמם במשקל דכתיב (קרא כו, כה) "והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וגו' ואין ברית אלא תורה שנאמר (ירמיהו לג, כה) "אם לא בריתי יומם ולילה וגו' וכתיב )ויקרא כו, כו) "בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים וגו' וכתיב (ויקרא כו, מג)"יען וביען במשפטי מאסו".

מאז קריסת ברית המועצות זכו לראשונה תושבי רוסיה, ורפובליקות אחרות של ברית המועצות לשעבר, לאפשרות לממש את חופש הדת. היו כאלה שעדיפו להישאר במסגרת הדתות המסורתיות שלהם - הנצרות והאיסלאם, אבל היו גם אחרים, שלא מצאו מענה לשאיפותיהם הרוחניות במסורות דתיות אלה, והמשיכו בחיפושים בין דתות אחרות.

ביניהם היו אנשים - ומשנה לשנה עולה מספרם של אלו - שהפנו מבט למסורת היהודית. אנשים חסרי ידע סבורים לעיתים קרובות שהדת היהודית היא דת סגורה מאוד, כך שלמי שנמצא מחוץ לה כמעט אין יכולת לגשת אליה. למרות שיש צד של אמת בזה, יש ביהדות תכונות מיחדות: היא לא מטילה על עמים אחרים את המערכת הדתית שלה בתור אפשרות יחידה, אלא מכירה בכך שכל עם יכול לשמור על זהותו, ובלבד שיאומצו חוקי היסוד של האנושות - מה שמכונה שבע מצוות בני נוח.

מסורת בני נוח אינה דבר חדש שהופיע בעשורים האחרונים. כבר יוף בן מתיתיהו מזכיר לא-יהודים הפונים לתורה ולמסורת היהודית. מדובר על כמעט עשרה אחוזים מתושבי האימפריה הרומית שהתעניינו בדת היהודית במידה זו או אחרת. אפשר להזכיר גם את התנועה המכונה  "כפירה של המתייהדים" – שבמידה זו או אחרת היו דומים לבני נוח של ימינו. היא הופיעה בסוף המאה ה -15 בנובגורוד, כאשר כמרים מקומיים התחילו להתעניין ביהדות. היא חדרה אחר כך למוסקבה, שם נציגי השכבות הרחבות ביותר של החברה הפכו לחסידיה, עד כדי כך שהיו כאלו גם במשפחתו של הדוכס הגדול איוואן השלישי (כלתו אלנה, ובנה הצעיר דמיטרי).

באופן כללי, המכשול הגדול כנגד התפשטות רעיונות היהדות בקרב לא-יהודים הייתה אנטישמיות רשמית, שאומצה במדינות נוצריות ומוסלמיות כאחד. קהילות של אנשים שפנו לתורה ולדת היהודית, אך יחד עם זאת העדיפו להישאר במסגרת עמם ולא לקבל את כל מערך מצוות היהדות, החלו להופיע באופן פעיל רק בעשורים האחרונים של המאה ה -20. כרגע תנועת בני נוח מתפשטת ברחבי העולם – היא חודרת גם למדינות העשירות והמפותחות באירופה ובאמריקה, וגם למדינות המתפתחות של אסיה ואפריקה.

כאמור לעיל, לאחר שמערכת האתאיזם הממלכתי קרסה יחד עם קריסת ברית המועצות, גם תושבים רבים במרחב דובר הרוסית הגיעו במסעם הרוחני לאמונה באלוהי ישראל. עם זאת, מאחר שדרכם של בני נוח עדיין מהווה חידוש, הן עבור חסידיה עצמם והן עבור הקהילות היהודיות ברחבי העולם, נוצרות בעיות רבות בדרכם של אנשים המעוניינים לבחור בה.

המחבר מבקש לציין במאמר זה כמה נקודות עיקריות המאפיינות את תנועת בני נוח ברוסיה. (הוא מצהיר מראש שחלק מהנקודות הללו עשויות להיות סובייקטיביות ומישהו עלול לחלוק עליהן, כך שיכול להיות שלאחרים המצב נראה הרבה יותר אופטימי):

• קהילת בני-נוח דוברי הרוסית היא וירטואלית ברובה.

חשוב מאוד לכל מאמין לקיים קשרים עם עמיתים מאמינים, כדי לקיים אפשרות להתכנס לתפילה משותפת או ללימוד. עד כה, לרוב בני נוח דוברי הרוסית אין אפשרות כזאת, מכיוון שכולם מפוזרים על פני המרחבים העצומים של ברית המועצות לשעבר: לרוב בעיר אחת ישנו רק מספר קטן של בני נוח, ולפעמים בן הנוח הוא יחיד בעירו. לכן, קהילת בני נוח דוברי הרוסית עדיין חשה באחדותה רק במרחבי הרשתות החברתיות ובמהלך שיעורים כלליים המתקיימים בפלטפורמות אינטרנט (כגון תוכנית זום), ולהרבה מבני נוח עדיין אין אפשרות להגיע לפגישות בחיים האמיתיים.

• ערפול וחוסר פורמליזציה של חיי הדת.

מכיוון שתנועת בני נוח היא תופעה חדשה, רבים מן המורים והרבנים עצמם עדיין אינם יודעים כיצד אמורים להראות החיים הדתיים של אלו הקוראים לעצמם בני נוח. האם מותר ללמד אותם את התורה והמורשת התיאולוגית היהודית כפי שמלמדים את היהודים? או אולי חלק מן המסורת אמורה להישאר סגורה מפניהם? הרבנים שנוקטים בדעה האחרונה סבורים שלבני נוח מותר ללמוד רק אותם חלקים מן התורה והמסורת שבהם מדובר על מצוות מוסריות (הכלולות בשבע מצוות בני נוח), אך לא את כל המסורת היהודית.

• פרקטיקה דתית או "אמונה בנפש"?

הרבה מן המאבקים בקרב בני נוח נסובים סביב אופי החיים הדתיים המעשי: כולם מסכימים על כך שאף אחד מבני נוח איננו מחויב לקחת על עצמו את כל 613 מצוות התורה, אך האם מותר להם לקיים חלק ממצוות אלו כמעשה רצוי? כדי להרגיש שייכות למסורת היהודית ומתוך אהבת אלוהים? או שמא שמירה של כל המצוות האלו אסורה בהחלט על לא-יהודים? ועליהם להגביל את עצמם רק ל"אמונה בנשמה", ללא שום פרקטיקה דתית? במרחב דובר הרוסית, ישנם התומכים בגישה הראשונה ויש שמחזיקים בגישה השנייה. לעתים, לחלק מבני נוח קשה לכבד בני נוח אחרים, עם דעות השונות משלהם בנושא זה.

מכאן נובעת בעיה נוספת:

• מערכת היחסים בין הקהילה היהודית ובין בני נוח במרחב גיאוגרפי ספציפי.

האם בן נוח יכול לבקר בבית הכנסת בזמן תפילה ציבורית, להצטרף לציבור בחגים? האם הקהילה מוכנה לקבל אותו כאורח, או שהוא יישאר זר חשוד עבורה, שעדיף להתרחק ממנו? שמעתי על כמה רבנים שאמרו לבן נוח: "ברוך הבא לקהילה" והיו גם כאלו שהצהירו "אנחנו לא צריכים כאן בני נוח כאן". אלה הם גם סוגים של "כאבי גדילה".

• "בני נוח של כל הארצות התאחדו?"

אפשר להגיד: מדוע בכלל אתם מנסים "להשתלב" בקהילה היהודית, תבנו את הקהילות שלכם. מצד אחד נראה שזה נכון - אבל אין זה כל כך פשוט. כבר הזכרנו את המכשולים העומדים בהקמת קהילה: המספר המצומצם של אנשים השייכים לתנועת בני נוח, וחילוקי הדעות ביניהם בענייני פרקטיקה דתית.

נקודה נוספת היא שקהילה של בני נוח חייבת לשמור באופן קבוע על קשר עם קהילה יהודית כלשהי, כדי להישאר במסגרת המסורת היהודית. אחרת, בעוד כמה זמן היא עלולה להפוך לסוג של כת, ​​רחוקה למדי מן היהדות.

• מי אתם בני נוח - "יהודים לעתיד", מאמינים משיחיים או "חתולים שהולכים לבד"?

גורם נוסף המעכב את איחודם של בני נוח לקהילה, הוא שיש להם תפיסות עולם וציפיות מגוונת ושונות למדי. הכרתי בני נוח שרואים את המעמד הזה כזמני בלבד, ומתכננים בעתיד לעבור גיור ולהצטרף לקהילה היהודית. הכרתי גם כאלו שממשיכים להיאחז בכמה אמונות נוצריות, ומניחים שתנועת בני נוח היא סוג של תנועה נוצרית משיחית. כמו כן, בקרב אלה הרואים את עצמם כבני נוח, ישנם אנשים בעלי תפיסות ספציפיות מאוד, שקשה להגדיר ולשייך אותן לאחת מהדתות הקיימות, והם כלל אינם שואפים להתאחד עם אף אחד, בדרכם שלהם.

• "קרוב אצל זרים וזר אצל קרובים”[1].

מצב כזה, דו-משמעי וקשה, של אדם הבוחר לעצמו בדרך בני נוח משפיעה גם על יחסיו עם אנשים אחרים. קרובי משפחה וחברים לעיתים קרובות אינם מקבלים את בחירתו, והם רואים בו "בוגד באמונת אבותיו" - דבר שעלול להיות מסובך גם בגלל הדעות הקדומות הרווחות בקרב אנשים ביחס ליהודים ולדתם. יחד עם זאת, הקהילה היהודית – כמו שנזכר לעיל - לעתים רחוקות מתייחסת לאדם כזה כאחד משלה. דבר זה הופך אותו לזר בעיני עמיתים לשעבר השייכים דתות אחרות, וגם לאותם אנשים שהוא שותף לאמונותיהם. כל זה למעשה גוזר עליו בדידות, כאשר האפשרות היחידה מבחינתו לתקשר עם אנשים בעלי דעות דומות קיימת רק בעולם הווירטואלי.

במבט ראשון, נראה אולי שהתמונה שציירתי היא קודרת ופסימית מדי, אך למעשה, לא הכל סבוך כל כך. למרות הכל, העתיד יכול להיות אופטימי למדי, מאחר שלצד הבעיות ישנן גם הרבה נקודות חיוביות:

 ראשית, אני רוצה להודות מקרב לב לפעילי הארגון הישראלי "ברית עולם" (שהקים הרב אורי שרקי) על עזרתם ותמיכתם שלא תסולא בפז לבני נוח בכל רחבי העולם, ובפרט לצוות המסייעים לבני נוח דוברי הרוסית, המפוזרים על פני מרחבי ברית המועצות לשעבר.

• יתר על כן, לבני נוח דוברי רוסית, הנתמכת על ידי פעילים מברית עולם, יש אפשרות לא רק לתקשר במרחב הווירטואלי ולהאזין לשיעורים בפלטפורמת זום, אלא גם לנסות למצוא את הנפש התאומה שלהם - בעזרת שדכנים משורותיהם, וכאשר לאדם יש בן זוג או בת זוג השותפים לאמונה שלו, הוא כבר לא לבד.
• נקודה חיובית נוספת: "ברית עולם" מארגן מדי שנה סמינרים עבור בני נוח דוברי רוסית בישראל, שם ניתן להיפגש בפועל עם עמיתים מאמינים בארץ הקודש.
• יתר על כן, בחלק מהרפובליקות של ברית המועצות לשעבר ישנן כבר קהילות בני נוח אמיתיות (רובן נמצאות באוקראינה, בה אנשים תמיד היו פעילים יותר מבחינה דתית מאשר ברוסיה למשל), מה שמעורר גם אופטימיות לגבי האפשרות של קהילות נוספות כאלו בעתיד.
• אחרון חביב. וכנראה הדבר החשוב ביותר: אם אדם, אחרי חיפוש ממושך, בכל זאת הבין שהוא מצא את האמת ומשמעות החיים - ורוב בני נוח עברו דרך ארוכה לקראת האלוהים - הוא מרגיש הרמוניה ואושר גדולים כל כך, שהקשיים חיצוניים אינם נראים לו מסובכים במיוחד כפי שהם עשויים להיראות מבחוץ. כך שבני נוח דוברי הרוסית - למרות הקשיים הזמניים – יכולים להסתכל על העתיד בתקווה.

 [1] במקור נלקח הביטוי הזה משמו של סרט ידוע ברוסיה.

להורדת גרסה מלאה PDF