“נשבע הקדוש ברוך הוא שלא ייכנס לירושלים של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלים של מטה”. אחת הנגזרות שמתחייבות ממאמר זה של חז”ל (גמרא תענית וזוהר) היא שהופעת ירושלים של מעלה בעולמנו תלויה בנעשה בירושלים של מטה. זו של מטה מוכרת לנו היטב. היא פה, עיר מלוכה, מסביב למקום המקדש, ומבטאת את אחדות האומה, כי לא נתחלקה לשבטים, והיא אף מקור השפעתנו האוניברסלית “כי מציון תצא תורה, ודבר ה’ מירושלים”(ישעיה ב, ד). מתי נכנסו אליה ישראל? הלוא במלחמת ששת הימים נכנסו בניה אליה, ומאז, נכנס הקדוש ברוך הוא בירושלים של מעלה. ומהי זו של מעלה?
אמרו המקובלים שזה מאגר של נשמות מיוחדות, בעלות מדרגה גבוהה של דעת ה’. ואכן, בדור שנולד אחרי מלחמת ששת הימים מצויות הרבה מאוד נשמות בעלות תפיסה רוחנית גבוהה, המקבלים את חיותם מתורה עליונה, זו שנתגלתה על ידי בית מדרשו של הרב קוק, שעליו ועל בנו אמר הנביא “ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה” וכפי שתרגם יונתן “ותקבלון אולפן חדתן מבחירי צדיקייא”. מעשה ששאל תלמיד חכם את מו”ר המקובל הרב מאיר יהודה גץ, רב הכותל, “איפה הן הנשמות הגדולות האלה?”. ענה לו הרב: הבט מעבר לחלון וראה את רבבות בני ישראל הרוקדים כעת ברחבת הכותל. זה היה בעצרת הסיום של הריקודגלים בכותל. דור שלם של צעירים וצעירות, חדורי רוח גדולה ובעלי תביעה גדולה לחיים המוארים מאידאלים עליונים, הם הם הביטוי החי להקרנה של ירושלים של מעלה על הנעשה בירושלים של מטה. לפיכך, האופטימיות, האמון בכוחות האדירים של הדור, היכולת להעלות את ההארה הגנוזה גם בתעיותיו ובתהיותיו של הדור, אלה הם הכוחות הנתבעים מתלמידי חכמים בדורנו. בימים אלה שבהם מבקשת כנסת ישראל את דרכה ורבה המבוכה הפוליטית, אנו סמוכים ובטוחים שהכל מתנהל בהשגחה עליונה של חסד ורחמים לחבר זה לזה את מחנות ישראל, וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו, אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצור את אפרים.