שער התעניות
נהגו ישראל להתענות במספר ימים בשנה משתי סיבות: או מפני התשובה, או מפני המאורעות הקשים שעברו על עם ישראל במהלך ההיסטוריה.
התעניות הן:
- צום גדליה ביום ג’ בתשרי על הריגת גדליה בן אחיקם, המנהיג האחרון של בני יהודה לפני הגלייתם על ידי נבוכדנצר מלך בבל.
- יום הכיפורים ביום י’ בתשרי שבו מכפרים על כל העוונות
- עשרה בטבת, זכר להתחלת המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים
- תענית אסתר ביום י”ג באדר, זכר לגזירת ההשמדה של המן בימי אחשוורוש
- שבעה עשר בתמוז על שבירת הלוחות ופריצת החומה במצור על ירושלים בסוף ימי בית ראשון ובסוף ימי בית שני
- תשעה באב על שני חורבנות המקדש שחלו באותו יום
תענית יום הכיפורים ותשעה באב מתחילים מראשית הלילה עד סוף היום, כעשרים וחמש שעות; שאר התעניות מתחילות מעמוד השחר בלבד.
מובן מאליו שתעניות אלה אינן חובה כלל לבני נח, והחפץ לאמצן הרשות בידו.
אדם שמתענה מוסיף “עננו” בתפילת העמידה.