שער הנהגות החיים

הצדקה הינה מצווה מרכזית, ליהודים ובני נח כאחד. אנשי סדום נענשו משום שלא נתנו צדקה, כמו שנאמר: “יד עני ואביון לא החזיקה” (יחזקאל טז, מט). לכן ראוי להחזיק קופת צדקה ולייסד קרנות עזרה לנזקקים.

להלן שמונה מדרגות הצדקה כפי שמנה אותן הרמב”ם. ראוי ללמוד אותן, להתבונן בהן, ולקיימן.

הלכות צדקה לרמב”ם:

שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו:

מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה: זֶה הַמַּחְזִיק בִּידֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ, וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה, אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת, אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה, כְּדֵי לְחַזַּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרַךְ לַבְּרִיּוֹת וְלֹא יִשְׁאַל; וְעַל זֶה נֶאֱמָר: “וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ” (ויקרא כה, לה), כְּלוֹמַר הַחֲזֵק בּוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִצְטָרֵךְ.

פָּחוּת מִזֶּה: הַנּוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים, וְלֹא יָדַע לְמִי נָתַן, וְלֹא יָדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח, שֶׁהֲרֵי זוֹ מִצְוָה לִשְׁמָהּ: כְּגוֹן לִשְׁכַּת חֲשָׁיִים שֶׁהָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָיוּ הַצַּדִּיקִים נוֹתְנִין בָּהּ בַּחֲשַׁאי וְהָעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִין מִמֶּנָּה בַּחֲשַׁאי. וְקָרוֹב לְזֶה: הַנּוֹתֵן לְתוֹךְ קֻפָּה שֶׁלִּצְדָקָה; וְלֹא יִתֵּן אָדָם לְתוֹךְ קֻפָּה שֶׁלִּצְדָקָה, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁהַמְּמֻנֶּה נֶאֱמָן וְחָכָם וְיוֹדֵעַ לִנְהֹג בָּהּ כַּשּׁוּרָה כַּחֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן.

פָּחוּת מִזֶּה: שֶׁיָּדַע הַנּוֹתֵן לְמִי יִתֵּן, וְלֹא יָדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח: כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִין בַּסֵּתֶר, וּמַשְׁלִיכִין הַמָּעוֹת בְּפִתְחֵי הָעֲנִיִּים. וּכְזֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת, וּמַעֲלָה טוֹבָה הִיא, אִם אֵין הַמְּמֻנִּין בַּצְּדָקָה נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה.

פָּחוּת מִזֶּה: שֶׁיָּדַע הֶעָנִי מִמִּי נָטַל, וְלֹא יָדַע הַנּוֹתֵן: כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ צוֹרְרִים הַמָּעוֹת בִּסְדִינֵיהֶן וּמַפְשִׁילִין לַאֲחוֹרֵיהֶן, וּבָאִין הָעֲנִיִּים וְנוֹטְלִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶן בּוּשָׁה.

פָּחוּת מִזֶּה: שֶׁיִּתֵּן לֶעָנִי בְּיָדוֹ, קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאַל.

פָּחוּת מִזֶּה: שֶׁיִּתֵּן לוֹ כָּרָאוּי לִתֵּן לוֹ, אַחַר שֶׁיִּשְׁאַל.

פָּחוּת מִזֶּה: שֶׁיִּתֵּן לוֹ פָּחוֹת מִן הָרָאוּי, בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

פָּחוּת מִזֶּה: שֶׁיִּתֵּן לוֹ, בְּעֶצֶב.

הנחייה לחסד

מצוה לבקר חולים, לנחם אבלים, לטפל בהלויית המת וקבורתו, להכין את צרכיהם של חתן וכלה, וללוות האורחים. ואלו הן גמילות חסדים שבגופו, שאין להם שיעור.

הכנסת אורחים

הכנסת אורחים היא בכלל מצות גמילות חסדים וכלולה במצות ‘ואהבת לרעך כמוך’, שכל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותם לחברך. שכר הלוויה (כשמלווים את האורח) מרובה מן הכל, והוא החוק שחקקו אברהם ודרך החסד שנהג בה: מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותם ומלווה אותם.

לוויית האורחים היא אחת ממצוות גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור כביקור חולים והכנסת כלה וכיוצא. אבל גמילות חסדים של ממונו, כגון להאכיל רעבים, יש לה שיעור.

מדברי רבותינו: “גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש”, וכן: “גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה”.

והיא אחד מן הדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. לעולם ישתדל אדם בהכנסת אורחים, שאין לך מצוה גדולה מזו. והמשובח שבצדקה הוא הכנסת אורחים ששכרה גדול עד מאוד.

אמרו: “בזמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר על אדם, ועכשיו שאין בית המקדש קיים – שולחנו של אדם מכפר עליו”. והיינו בהכנסת אורחים, שנותן פרוסה לאורחים.

יהי ביתך פתוח לרווחה – פתוח לעוברים ושבים, שיהיה לך שער פתוח להולכי דרכים. שכל הולך בדרך שיצטרך לדבר או ירעב או יצמא, יכנס לבית מיד, כביתו של אברהם אבינו, שהיה פתוח לארבע רוחות העולם, כדי שלא יצטרכו האורחים להקיף למצוא הפתח.

מכבדים את האורחים במאכלים חשובים.

אדם הרגיל לאכול מעדנים ולשתות יין, לא יאמר: לא אקבל אורחים, לפי שאיני יכול להאכיל אותם מעדנים שאני אוכל.

ביקור חולים

ביקור חולים מצוה על הכול. אפילו גדול, מבקר את הקטן. וכל המוסיף, משובח, ובלבד שלא יטריח. וכל המבקר את החולה, כאילו נטל חלק מחולייו, והקל מעליו; וכל שאינו מבקר, כאילו שופך דמים.

. ואין מבקרין מי שהביקור קשה לו.

המודד את הכרי

ההולך למוד את גרנו אומר: “יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינו שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ”.

התחיל למוד, אומר: “בָּרוּךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה”.

שמירת הבריאות ועוד הנהגות טובות

כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, ראוי להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר: “השמר לך ושמור נפשך מאד”, כגון אם סולם רעוע עומד בביתו וחצרו, וכן המגדל כלב רע.

כשם שצריך לאדם ליזהר בגופו שלא לאבדו ושלא לקלקלו ושלא להזיקו, כמו שנאמר: “השמר לך ושמור נפשך מאד”, כך צריך ליזהר בממונו שלא לאבדו ושלא לקלקלו ושלא להזיקו.

אסור לצער בעלי חיים, אלא אם כן לצורך הצלת האדם או רפואתו.

אסור לסרס בעלי חיים כי אם באופנים המותרים, וישאל שאלת חכם.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵיזוֹהִי פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁכָּל גּוּפֵי תּוֹרָה תְּלוּיִין בָּהּ? “בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ”. פֵּרוּשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ בִּדְרָכֶיךָ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לְצֹרֶךְ גּוּפְךָ, דַּע אֶת יי, וַעֲשֵׂה אֶת הַדְּבָרִים לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. כְּגוֹן, הָאֲכִילָה, וְהַשְּׁתִיָּה וְהַהֲלִיכָה, וְהַיְשִׁיבָה, וְהַשְּׁכִיבָה, הַקִּימָה, וְהַתַּשְׁמִישׁ וְהַשִּׂיחָה, כָּל צָרְכֵי גּוּפְךָ, יִהְיוּ כֻּלָּם לַעֲבוֹדַת בּוֹרַאֲךָ, אוֹ לְדָבָר הַגּוֹרֵם לַעֲבוֹדָתוֹ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button