ספר דברים פרק כב
(כג) כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְארסה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ:
(כד) וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
קדושה של נערה מאורסה
לנערה מארסה יש דין של אישה נשואה, היא כמו נשואה. אבל העונש שלה יותר חמור מעונש של אשת איש שזנתה. אשת איש שזנתה – דינה חנק, ואילו נערה מארסה, דינה – סקילה. סקילה יותר חמור מחנק. ולכאורה זה מוזר מאוד, הרי, אומנם היא כבר אשתו, אבל היא לא אשתו במובן המלא, כיון, שהוא לא הביא אותה לביתו. אז למה כאן יחס הפוך?
התשובה היא, שהתקשרות בין המארסה לבעלה, היא התקשרות אידאלית יותר, מהתקשרות בין אשת איש לבעלה. זה משהו קדוש יותר. כיוון שזה נשאר בתחום התאורטי. בנביא הושע יש ביטוי כזה: ” ואירסתיךְ לִי לְעוֹלָם…” מה עניין להיות מאורס לעולם? זה לא טוב. לכאורה צריך להיות נשוי לעולם, מה זה להיות מאורס לעולם? התשובה היא, שבכול דבר יש תאוריה ומעשה. המעשה חשוב, בלי מעשה אין משמעות, אבל תאוריה כוללת כול המעשים האפשריים. למשל, אם יש לי כלי, נגיד, מקדחה. כול זמן שהמקדחה לא הייתה בשימוש, היא המקדחה האידאלית, היא כוללת בעצם מציאותה את כול הקדיחות האפשריות. לעומת זה, ברגע שמשתמשים בה, הערך שלה – זה לפי המעשה. אותו דבר, כאשר אנשים נשואים, הקשר ביניהם הוא קשר מעשי, אז ערך של המעשה נמדד לפי איכות הקשר שביניהם. לעומת זה, כאשר מאורסים, הקשר, הוא קשר מוחלט, אבסולוטי. לכן יש קדושה יותרה בנערה מארסה.
אמת וצדק
אבל כול מה שכתוב פה זה לא הלכה למעשה בכלל. בגלל שכדי לסקול אותה, צריך שיהיו עדים והתראה מקודם. ולהלכה למעשה הדבר כזה הוא כמעט בלתי אפשרי. כאשר אתה רואה אותם שמתכוונים לעבור את העבירה, ואתה מתרה בהם, ובכול זאת הם עושים. ולכן הדבר הזה שכתוב כאן, זה ציורי. תורה שבעל פה הפכה את כול מה שכתוב לבלתי רלבנטי באופן מעשי.
ושאלה, למה תורה כתבה את הדברים שהם לא רלבנטיים הלכה למעשה?
התורה מלמדת אותנו קטגוריות יסוד, את האמת. זה כמו שהתורה אומרת “עין תחת עין… כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו”. תורה מלמדת אותך מה האמת. חוץ מהאמת יש גם מציאות. איך במציאות האמת באה לידי ביטוי. אז מסבירים לך, שעין תחת עין – זה ממון. אבל צריך לדעת, שזו האמת, שהיא חייבת סקילה, זאת אמת האבסולוטית. כאשר אנחנו פה, זה לא מגיע לאמת.
זה גמרא מפורשת במסכת סנהדרין צז, ע”א. רבא אמר: “ליכא קושטא בעלמא” – אין אמת בעולם. האמת שבגמרא כתוב: “אמר רבא מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא” – בהתחלה אמרתי, שאין אמת בעולם, עד ששמעתי מרב טביומי. מה זה טביומי? משמעות השם -יום טוב, ויש אמרים, אומרת הגמרא, שלא קראו לו טביומי, אלא קראו לו רב טבות. מה זה טבות? – טוב. כלומר, זה אדם שהקריטריון של התנהגות שלו, זה המוסר. והוא יגיע למקום “וקושטא שמיה”, מקום, שקוראים לו “אמת”. ושם האנשים לא היו משנים שום דבר מהאמת. והיו מתים גיל מאוד מאוד מאוחר. והוא הלך לשם, אותו רב טביומי, והתחתן עם אישה אחת משם ונולדו לו ילדים. ויום אחד באה השכנה ודפקה בדלת, רצתה לדבר עם אשתו. והיא הייתה באמצע המקלחת. אז הוא אמר: היא לא פה. מתו לו שני הבנים מיד. אז אמרו לו אנשי המקום: בבקשה תלך מכאן, שלא תביא לנו מוות. אני שואל, האם המקום כזה קיים? האם יש מקום בעולם, שבאמת קוראים לו קושטא, ושם האנשים מאריכים ימים? בקיצור, אין מקום כזה. כלומר, כאשר גמרא אומרת, שרב טביומי יגיע למקום שבו יש דבר כזה, בעצם היא התכוונה לומר, שאין מקום כזה. ומה שרואים כאן, זה הפרש בין האמת ובין המוסר. כי האיש הזה, מה שהדריך אותו – זה המוסר. הוא חשב, שזה לא צנוע להגיד, שאשתו במקלחת, לכן הוא אמר: היא לא פה. וזה מותר להגיד כך מפני המוסר. וצרכי המוסר סותרים את האמת.
האמת זה בדיוק מה שאנחנו רואים בחטא הראשון. אדם הראשון לפני שחטא היה בלי בגדים, כי זאת האמת. אבל ברגע שהוא חוטא, אז המוסר דורש ממנו לכסות. זאת אומרת, שתמיד יש סתירה בין האמת ובין המציאות. ולכן מה שכתוב כאן בתורה, שהיא חייבת סקילה, “אשר לא צעקה…” וכ’. כול זה בלי להתחשב בעובדה, שיש גם דיני עדים והתראה.
אתה אומר התורה ניתנה לבני אדם בארץ, לכן צריכה להיות אמת של הארץ? תשובה: התורה שבעל פה ניתנה לבני אדם כדי ללמד אותם מה היא ההלכה. התורה שבכתב ניתנה לבני אדם, כדי ללמד אותם מה הוא האידאל.
יש בגמרא דיון לגבי הכותים. שהכותים נקראים “גרי אמת”. גמרא אמרת, ש”כותים גרי אמת הם” [בבא קמא לח, ע”ב]. אבל סתם גר נקרא “גר צדק”. אז יש גרי אמת, ויש גרי צדק, ויש הבדל בין גרי אמת, וגרי צדק. נשאלת השאלה, למה אנחנו קוראים לכותים “גרי אמת”? כי סתם גר, הוא מצטרף לעם ישראל מפני הצדק. כי הוא יודע, שעל ידי עם ישראל יעשה הצדק בעולם. ומרוב אהבת הצדק הוא מצטרף אל האומה שתביא את הצדק. אבל הכותים, לא אכפת להם מעם ישראל. הם אנשים דוגמטיים. מה שהם רוצים – זה האמת, הם גילו, שהתורה זה אמת. אז הם התגירו מפני האמת, לא בשביל הצדק. זאת אומרת, שהם אנשים דתיים, אך לא לאומיים. הגמרא אומרת שכותים היו מחמרים בהלכה. אולי גם מה שהם בנו בית המקדש אצלם, זה גם חומרה.
הטקסט של התורה אומר לנו אמת. והתורה שבעל פה – את הצדק.