פרה''ש

בירור האמונה בלשכת הגזית – פרשת שופטים

הרב שרקי מתוך פרשת שופטים

פרשת שופטים עוסקת בכללותה בתיאור מוסדות המשטר העברי בארץ ישראל, ראשי תיבות: משכ”ן: מלך, שופט, כהן, נביא.

למרבה הפלא, המוסד הראשון איננו המלך אלא הרשות השופטת. המשפט הוא הדבר הדחוף ביותר. צריך שיהיה בטוח לאזרחים, לכן אחד מהתפקידים של השופט הוא להעניש, שתהיה הרתעה, ומכך יציבות ושקט.

אולם, ישנה פונקציה נוספת לשופט. עמוקה הרבה יותר- קבלת החלטות הלכתיות בתיקים שנויים במחלוקת.

” כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ “(יז, ח)

 הפסוק מדבר על נושא שהגיע לבית הדין ולא הוכרע. אחר כך מעלים אותו לבית דין יותר גדול. זה ללמדנו על סדר פסיקת הדינים, המקום הראשון שאדם צריך לפנות אליו בהכרעת הדין זה בית הדין שבעירו. אי אפשר לעקוף סמכויות ולגשת ישר לסנהדרין. כשמנסים לקבוע את ההלכה רק כהנחתה  מלעלה אין שום סיכוי שבמציאות ההלכה תרד לאדם למטה, זה יגרום לכך שהמסר יעבור בצורה לא נכונה. לדבר זה יש השלכה מעשית, אם בעיר פלונית השאלה הוכרעה באופן מסוים, ייתכן שבעיר אחרת תוכרע באופן אחר וכך ההלכה תשתנה לפי המקומות. אולי לזה היו קוראים ‘סנהדראות לשבטים’. אבל בתוך אותו התחום יש הלכה אחידה. הפסוק מדגיש ‘בשעריך’ לפי זה ייתכן גם הלכה בשבט אחד ששונה בשבט אחר.

מה הוא ה‘דבר’ שעליו מדבר הפס’? הכוונה היא מלשון דיבור, כלומר יש מחלוקת בהבנת התורה שהיא דבר ה’. נחלקו הבבלי[1] והירושלמי[2] מה ה’דבר’ כולל: הבבלי מבין שזה ההלכה, הירושלמי מבין ש’דבר’ זה אגדה ו’למשפט’ זה הלכה.  דבר שבאגדה אלו הן יסודות האמונה, שאלות פילוסופיות, שאלות קבליות וכו’ . לפי הבבלי תחום האמונה, התחום הפילוסופי, אינו כלול בתורה. אם אני רוצה לפתור איזו שאלה פילוסופית למי עלי לפנות? לדעתי, המוח שלי  – קובע. לעומת זאת לפי הירושלמי (תורת ארץ ישראל) משמע שיש חכמה שמועברת על ידי המסורת של רוח הקודש, ולא רק מהשכל שלי. לסנהדרין ששוכנת עליה רוח הקודש יש הכרעה בדבר הזה. השלכה נוספת היא שיש השפעה של האגדה על ההלכה.

‘וקמת ועלית’ – אומרת הגמרא שזה בא ללמד שבית המקדש גבוה מכל המקומות, כמובן שהכוונה היא הגובה הערכי, יש חשיבות רבה למיקום הסנהדרין בלשכת הגזית כל זמן שזה לא כך אי אפשר לפתור הרבה מן הבעיות.

[1] סנהדרין פז ע”א – “דבר – זו הלכה, למשפט – זה הדין. בין דם לדם – בין דם נדה, דם לידה, דם זיבה. בין דין לדין – בין דיני נפשות, דיני ממונות, דיני מכות, בין נגע לנגע – בין נגעי אדם, נגעי בתים, נגעי בגדים, דברי – אלו החרמים והערכין וההקדשות. ריבת – זו השקאת סוטה, ועריפת עגלה, וטהרת מצורע. בשעריך – זו לקט שכחה ופאה”.

[2] ירושלמי סנהדרין יא, ג – “כתיב כי יפלא ממך דבר למשפט מגיד שבמופלא שבבית דין הכתוב מדבר ממך זה עצה דבר זו אגדה”.

להוריד בפורמט PDF

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button