חגיםמאמרים של הרב

ענין חנוכה מאת הרב אורי שרקי

ענין חנוכה נסדר בגמ’ בפ’ במה מדליקין בענין הדלקת נר שבת ולא במקום שהוזכר במשנה (ב”ק סב:) והיינו מטעם שנר חנוכה מעין נר שבת. ולכאורה היה שייך יותר במנחות בדיני הדלקת המנורה שהרי נ”ח זכר לנרות המקדש. אך עיקר הנס היה בחנוכה מה שנצחו החשמונאים במתי מספר את היונים שהיו מולכים בכל העולם והיו עם רב. אבל הנס שהיה בשמן היה רק מצד השי”ת שהיה חביבה לפניו הדלקה זו. שישראל מצידם כיון שטימאו כל השמנים ולא היה להם שמן היו פטורים ממצות הדלקת המנורה דאונס רחמנא פטריה וכ”ש שלא היו מחויבים למסור נפשם בעד מצוה זו. רק שהראה השי”ת אז שחביבה הדלקת המנורה לפניו והמציא לפניהם בנס שמן להדלקת הנרות. וענין הדלקת המנורה הוא מ”ש בא והאר לי כמו שהארתי לכם כמ”ש במד”ר (בהעלותך ור”פ תצוה) והיינו אור תושבע”פ שנמסר לישראל ולא בשמים היא. וכלשון הזה מצינו באאע”ה (מד”ר נח סו”פ ל) עד שאתה מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה בא והאר לפני בא”י ע”ש. והיינו ג”כ תורה אור שמאאע”ה התחיל הב’ אלפים תורה והוא קיים ולמד כל התורה כולה ממה שהבין מלבו כמ”ש (ב”ר פ’ סא) שזימן לו הקב”ה שני כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה. והיינו שפרסם אלהותו ית”ש בין הבריות וכמ”ש (שם פ’ נט) וכיון שהודעתי אותו לבריותיו אלהי הארץ. והוא עיקר ד”ת ששורש כל הד”ת הוא מאמר אנכי ה’ אלהיך ועיקר כח הארת תושבע”פ ניתן לאהרן הכהן וכמש”נ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. וזה ג”כ ענין מ”ש במד”ר (בהעלותך) שא”ל לאהרן לגדולה מזו אתה מתוקן. בהעלותך את הנרות הקרבנות כ”ז שבהמ”ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם ע”ש. ובאמת ענין חנוכת הנשיאים היה שהנשיאים הקריבו הקרבנות משלהם אבל ההקרבה היה ע”י הכהנים ומה נחמו השי”ת לגדולה מזו אתה מתוקן שידליק נרות המנורה הא נרות בהמ”ק ג”כ היה השמן משל צבור וכמש”נ ואתה תצוה את בנ”י ויקחו אליך שמן וגו’ ורק ההדלקה זכה אהרן. וכן היה כל הקרבת הקרבנות ע”י אהרן ובניו וכן הקרבות קרבנות הנשיאים היו על ידו. רק ענין הדלקת הנרות העיקר שזכה שלו ניתן הכח להאיר אור תושבע”פ שהוא ענין בא והאיר לפני. וזה הכח ניתן לאהרן להופיע ולהאיר בלב כל ישראל אור תושבע”פ ע”י הדלקת נרות המקדש. וזש”נ ויעש כן אהרן אל מול וגו’ ופירש”י מספרי להגיד שבחו של אהרן שלא שינה ולא מצינו שיכתוב כן הכתוב על שום קרבן ומצוה. רק דקאי על ענין עומק מכוון הנרות שהוא להאיר אור תושבע”פ בלבות ישראל ולא נתפרש בציווי רק ברמז. וזה נשאר לעולמי עד שעיקר תושבע”פ ניתן לכהנים וכמש”נ ובאת אל הכהנים הלוים וגו’ על פי התורה אשר יורוך וגו’. וכן זה עיקר ענין נרות חנוכה וכמ”ש הרמב”ן על מ”ש במד”ר אבל הנרות לעולם הא באמת גם נרות בהמ”ק הם רק בזמן שבהמ”ק היה קיים כמו הקרבנות וכ’ שלא רמזו אלא לנרות של חנוכת בית חשמונאי והביא ממדרש שכ”כ והם לעולם. והיינו שנרות חנוכה הם ג”כ להאיר אור תושבע”פ ועיקר נם חנוכה ומצותה בא ע”י כהניך הקדושים שהם המאירים אור זה בלב ישראל:

והנה בגמ’ הלשון וכשגברה בית מלכות חשמונאי ונצחום כו’ ואז לא היו מלכים רק אח”כ זרע זרעם לקחו להם שם מלוכה. והרמב”ן (פ’ ויחי) כתב שמפני זה נענשו החשמונאים אף שהיו חסידי עליון ונעשה נס כזה על ידם ומ”מ נענשו שלא נשתייר מזרעם כלל עד שאמרו (קידושין ע:) כל דאמר מבית חשמונאי מלכא קאתינא עבדא הוא דלא אשתייר מיניהו אלא ההוא רביתא כו’ נפלה מאיגרא ומיתה ולא נשתייר מהם אף נקבות. וכתב שעונשם היה משום שעברו על מש”נ לא יסור שבט מיהודה וגו’ והם לקחו להם מלוכה ע”ש. וזה לא מצינו להם רק אחר כמה דורות ובעת הנס היו רק כהנים ומתתיהו היה כה”ג ויש להבין למה אמרו בגמ’ הלשון וכשגברה בית מלכות חשמונאי. גם כל הענין יפלא שאף שמצינו בירבעם שהיה מלך אף שהיה משבט יוסף הלא היה עפ”י נביא. אבל כאן הלא היה עפ”י הסכמת כל ישראל ליתן להם כתר מלכות ואף לינאי מלכא אמרו רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה כו’ (כמ”ש קידושין סו.) והרי על המלכות הסכימו כל ישראל ואיך עברו על מש”נ לא יסור שבט מיהודה וגו’. גם יש להבין למה יהיה עונש חמור כזה בשביל עון זה שגרם שיכלה זרעם כמ”ש הרמב”ן. אמנם הענין הוא עפמ”ש בזוה”ק (ח”ב נא א) אמר מלכא מכאן ולהלאה קרבא דילי אתמסר בידך זיינין דילי מארי מגיחי קרבא בידך ע”ש. דכל נצוח בא ע”י מדת מלכות דינא דמלכותא. ואף משה רבינו ע”ה היה נקרא מלך כמ”ש (זבחים קב.) יבמה מלך וכמש”נ ויהי בישורון מלך (כמ”ש שמו”ר סו”פ ב) והיינו שהוא היה המנצח לפרעה והוציא את בנ”י ממצרים והניצוח ממדת מלכות. ומלכותו היה ע”י תורה כמ”ש (גיטין סב.) דרבנן אקרו מלכים דכתיב בי מלכים ימלכו. וכן ענין היונים שהיה שגזרו על ביטול התורה והמצות להשכיחם תורתך ואף שנמצאו שהרגו נפשות היה ג”כ על קיום התורה כמ”ש (ויק”ר פ’ לב) מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני וכו’ ועיקר גזירות היה בזמן יונים. וכבר אמרנו שהם היו בקליפה זלעו”ז כנגד קדושת תושבע”פ שהיה עיקר התפשטותה ע”י שמעון הצדיק שהיה משיירי אנשי כנה”ג וממנו התחילה שלשלת המשנה. ובימיו היה אלכסנדרוס מוקדון (כמ”ש יומא סט.) ואז התחילה חכמת יונית ע”י ארסטו שהיה בקליפה נגד קדושת תושבע”פ שגם הם חידשו בגוון חכמה ומוסר מלבם בהנהגת ד”א וע”כ רצו הם לבטל תושבע”פ מישראל. שבמתן תורה פסקה זוהמא מישראל כמ”ש (שבת קמו.) וגזרו הם הגזירה שנזכרה ריש כתובות תיבעל לטפסר תחילה שרצו להטיל זוהמא שלהם בכל בנות ישראל כמ”ש (יבמות קג:) דקא שדי בה זוהמא כו’ ויהיו ח”ו ע”י כן כל ולדות ישראל מאותן הזוהמא כמו שנתהוה בזרע חוה ע”י הזוהמא שהטיל בה נחש. רק שהיה אז החשמונאים מזרע אהרן שהיו שורש תושבע”פ שהוא מדת מלכות פה תושבע”פ קרינן לה וע”י כח בחי’ מדת מלכות נצחום. ועיקר התעוררת החשמונאים היה ע”י גזרה זו כמ”ש (קידושין סו.) שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים ובאמת החשמונאים התקנאו אז על זה ומרדו ביונים והצילו בנותיהם והם אמרו שנתחללה באמת. והנה מש”נ לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו הוא ג”כ על דברי תורה וכמ”ש (סנהדרין ה.) דהכא שבט והתם מחוקק וכו’ ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. והלל בא ג”כ מנקבות מיהודה וכמ”ש תוס’ מירושלמי והוא מ”ש רבי על ר”ה (פ”ט דכלאים ה”ג) דהוא מן יהודה ואנא מבנימין דהוא מן דכריא ואנא מן נוקבתא. ומנקבות כל שלשלת הכהנים בא משבט יהודה שהרי אשת אהרן היתה אלישבע בת עמינדב אחות נחשון. והיו אז החשמונאים שורש תושבע”פ מחוקק מבין רגליו ולכן הוזכר בגמ’ וכשגברה בית מלכות חשמונאים ונצחום שהנצוח היה ממדת מלכות וכמ”ש בזוה”ק דבידהא אתמסר כל זיני קרבא. והנצוח שלהם בא ע”י שהיה בהם בחי’ מדת מלכות והיינו שהיו שורש מלכות פה תושבע”פ. רק בינאי שנזרקה בו כו’ וביטל כל תושב”פ כמ”ש בקידושין שם והוא לקח המלכות רק על ענין שבט ממשלה לכך נענש וכלתה זרעו של ינאי מלכא שהתחילה מלכות הורדוס. ואז התחיל שלשלת הלל ובניו שהתחילה מאה שנה בפני הבית כמ”ש (שבת טו.) וסמוך לאותו זמן כלה זרע חשמונאים. (עי’ תוס’ כתובות ז: ד”ה הורוה) ודברי הרמב”ן ז”ל בודאי ג”כ אמת שבצירוף מה שנתחבר ינאי לצדוקים וכפר בתושבע”פ ושוב לא היה מלכות מכח התורה דכ’ בי מלכים ימלוכו כמו שהיה בשעת הנס שהיו החשמונאים שורש תושבע”פ בחינת מלכות והיו א’ מחוקק שהיו מנוקבתא מיהודה וכמו שאמרנו. וכיון שהוא ינאי כפר בתושבע”פ הרי עבר על מש”נ לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו ונגזר על זרעו שיכלה וכמ”ש הרמב”ן:

והנה חנוכה חל תמיד סמוך לפ’ וישב שמדברת מתיקון פגם הברית. והיינו שיבורר ועמך כולם צדיקים. ואור תושבע”פ הוא מטלא דעתיקא וזש”נ תזל כטל אמרתי דקאי על תושבע”פ. והוא אור הראשון שנגנז לצדיקים כמ”ש (חגיגה יב.) שנ’ וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנא’ אמרו צדיק כי טוב. ואור הראשון נגנז לעמלי תושבע”פ כמ”ש מד”ת (נח ג) עה”פ העם ההולכים בחשך ראו אור גדול אור שנברא ביום ראשון וכו’. וזש”נ (זכריה ט׳:י״ג) ועוררתי בניך ציון על בניך יון והוא עפמ”ש בזוה”ק (ח”א קפו א) דציון איהו שכלולא ושפירו דעלמא כו’ והיינו מדת צדיק יסוד עולם וכמ”ש בסה”ק ציו”ן גימטריא יוס”ף. וקליפת יון שהיה להכניס זוהמא בבנות ישראל כמו שאמרנו שגזרו תיבעל לטפסר תחלה היה נגד והיפך ממדת צדיק. וע”כ החשמונאים שהיו שורש תושבע”פ אז והיינו שהיו מבוררין במדת צדיק וזכו לאור הראשון שנגנז לעמלי תושבע”פ ע”כ היו הם המנצחים לקליפת יון. ובב”ר (פ’ צט) לוי כנגד מלכות יון זה שבט שלישי וזו מלכות שלישיה וכו’ ובניך ציון הוא ההיפך מקליפת יון. ושבת מעין עוה”ב שבעוה”ב יתברר ועמך כולם צדיקים שכל ישראל י”ל חלק לעוה”ב ושבת מעין זה שיכולים ג”כ לתקן פגם זה. ובפרשת וישב נמצא איך שנתברר יוסף במדתו צדיק יסו”ע ע”י הנסיון והמכירה היה ע”י יהודה ואף שאחיו הורידוהו מגדולתו בשביל זה הוא מפני שלא ידעו עומק המכוון מהשי”ת בזה שבאמת נתגלגל ע”י יהודה שיבורר יוסף במצרים. וכן יהודה נתברר אז וכמ”ש בב”ר והקב”ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח. ובזוה”ק וישב (קפח ב) תרין נשין הוו דמנייהו אתבני זרעא דיהודה ואתו מנייהו דוד מלכא ושלמה מלכא ומלכא משיחא תמר ורות כו’. ואף שמהם יצאו רק דוד ושלמה ומשיח והיו בני שלה שלא היו מתמר מ”מ אמר בזוה”ק שנבנה מהם כל זרע יהודה. והוא עפמ”ש (סוטה לו.) יהודה שקידש ש”ש בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב”ה. והיינו שיש בו כל שם הוי”ה ובאמצע ד’. והוא עפמ”ש בזוה”ק ה’ דלת הות בקדמיתא והיינו דלת דלית לה מגרמה כלום ואח”כ נעשית ה’ כשמופיע יו”ד בה. והיינו סיהרא שהיא כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא וזה שרמזו (ר”ה כ:) כ”ד שעי מיכסי סיהרא והוא דלת הות בקדמיתא. ובזוה”ק (ח”א קפא א) לאינון דסבלי עם סיהרא ההוא פגימו כו’ יתחדתון עמה ואלין אקרון יסורין של אהבה וכו’ דאתפגם נהורא של אהבה זוטא דאתדחיא מאהבה רבה וכו’ והוא סוד מ”ש (שבועות ט.) יהא כפרה על שמיעטתי את הירח. וכן היה כאן ברישא ער ואונן ברישא חשוכא והדר נהורא פרץ וזרח שהיו נשמותיהן (כמו שנת’ פ’ וישב). וזהו אורו של משיח שיתקן כלל ישראל דעמך כולם צדיקים והוא מדת מלכות פה תושבע”פ שהתושבע”פ הוא הרב חכמה לתקן הרב כעם. ובזוה”ק (שם קפט א) דדרש גם כי אלך בגיא צלמות על יוסף דאזל לגיא צלמות והשי”ת רגלי חסידיו ישמור וזש”נ כי אתה עמדי. וכתיב אחר כך דשנת בשמן ראשי שמן מורה על חכמה כמ”ש (מנחות פה:) מתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצויה בהן. דשנת בשמן ראשי היינו אור תושבע”פ שהוא מטלא דעתיקא וכמש”נ ושמן על ראשך אל יחסר. ובגמ’ (שבת קנג.) דרש אלו תפילין והיינו תפילין שבראש כמ”ש בפירש”י שהוא ככתר על הראש. וכן דרשו ויקר אלו תפילין שבראש (מגילה טז:) והיינו שיקר מורה על כ”ע כמו שאמרנו כ”פ:

והנה בתיקונים (תי’ לו) איתא יהי אור דא פסח ויהי אור ר”ה כו’ ובמ”א (תי’ ל) איתא יהי אור דא ימינא ויהי אור דא שמאלא וכו’ ע”ש. ובזוה”ק (ח”ב קסז א) דויהי אור מורה על אור תושבע”פ והוא כמ”ש בתיקונים (תיקון כא) מימינא אתיהיבת אורייתא דבכתב ומשמאלא אתיהיבת אורייתא דבע”פ וכ”כ בהקדמה (ד”ה פקודא רביעאה) וכד אתנטילת מגבורה אתקריאת תושבע”פ דהכי אוקמוהו מארי מתניתין תושבע”פ מפי הגבורה נתנה ותמן גבורים עומדים בפרץ וכו’ ע”ש. והענין דפסח יהי אור שהיה ההכנה לתושב”כ שהוא מימין כמש”נ מימינו אש דת. ובמתן תורה היה חרות על הלוחות חירות ממלאך המות וממילא היה חירות גם מיצה”ר שהוא יצה”ר הוא מה”מ (כמ”ש ב”ב טז.). ובודאי לא יצויר חירות ממלאך המות עד שיתוקן כל פגם הנחש שהיה סיבה לזה והוא כשיש חירות מיצה”ר כמו שיהיה לעתיד שישחוט הקב”ה ליצה”ר ואז יבולע המות. ובודאי בשעת מ”ת היה חירות מיצה”ר רק אחר הקלקול שחזר יצה”ר הוצרכו לתושבע”פ שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעם. ועל זה ר”ה ויהי אור הכנה להתחדשות תושבע”פ והיינו שיכנסו הד”ת ללב ויהיה הוויה להאור. וזהו שמאלא לתקן הרב כעס שנצרך רב חכמה שיכנסו ד”ת בלב. וכמו שאמרנו כ”פ מרה”ק זצוק”ל על מ”ש במד”ר (מצורע פ’ טז) שאמר ר’ ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו מי האיש החפץ חיים. ואף שהרוכל לא אמר לו רק הפסוק כצורתו רק ר’ ינאי הרגיש אז טעם מחודש ע”י הרוכל שנכנס ללב וזהו עיקר אור תושבע”פ. ור”ה הכנה ליוהכ”פ יום שנתנו בו לוחות אחרונות שכלול בהם מדרש הלכות ואגדות (כמ”ש שמו”ר פ’ מו ופ’ מז) והוא הרב חכמה מתושבע”פ. וזהו ישעי ביוהכ”פ כמ”ש במד”ר והיינו מחילת עונות. וגמר הישועה בהושענא רבה היינו ישועה גדולה. ואח”כ בשמחת תורה מסיימין התורה שאז מתחיל ההתחדשות בד”ת. וכמו שאמרנו במ”ש (תקו”ז תיקון יג וש”מ) ג”ן סדרים דאורייתא דבכתב אף שיש נ”ד. אך פרשת ברכה אינו נחשב שמשם התחיל הופעת והארת תושבע”פ של משה רבינו וע”כ אינה נקראת בשבת רק ביו”ט (ונת’ ש”ת). ובכל שבת הוא התחדשות הפרשה באור תושבע”פ והוא שירגישו טעם מחודש בהפרשה שיכנסו הד”ת בלב שהוא אור תושבע”פ. וימי חנוכה בכל שנה הוא חנוכת כל שבתות השנה שהם התחדשות האור דתושבע”פ. וכמו שהיה חנוכה במשכן ובמקדש להתחנך בעבודה כן חנוכת החשמונאים חנוכה לאור תושבע”פ שהיא בכל שבתות השנה שזוכין לאור תושבע”פ ולתקן הרב כעס. וע”כ לא עשו זכר לשאר החנוכות שהיו רק לחנוכת החשמונאים שנוהגת לעולם. ובשבת אף בזמן הזה השי”ת שוכן בתוך לב בני ישראל כמ”ש (תיקון מח) לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא. ואומרים בשבת נהוריה ישרי בה והוא אור הראשון שנגנז לעמלי תושבע”פ שהוא מטלא דעתיקא. ות”ח שעוסקים תמיד בתורה וזוכין לתושבע”פ אתקריאו שבתות ויו”ט כמ”ש (זח”ג כט ב) וכל א’ מישראל זוכה לזה בשבת. וכ’ לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי ואי’ במה”נ (זח”א קלח א) הוא לבא דמדוריה דיצה”ר ביה. ובשבת כל ישראל נקראו הר קדשי ויכולים לזכות למיעבד דירה לשכינתא בתרי בתי לבא ואתפני יצה”ר מתמן והיינו ע”י אור תושבע”פ. וחנוכה היא חנוכת השבתות של כל השנה שאז שוכן השי”ת בלב ישראל כאמור ולכן נסדר בגמ’ ענין חנוכה במס’ שבת. וממילא סדרו בגמ’ סמוך לנר שבת כיון שחנוכת חשמונאים ג”כ בנר ואור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button